האלפבית האנגלי שימושי גם הרבה אחרי השיעור הראשון. צריך אותו כשמוסרים שם בטלפון, מוודאים כתובת דוא״ל, שואלים איך כותבים מילה לא מוכרת או מנסים להבין קוד שמקריאים בקול. במצבים כאלה לא די לדעת מה משמעות המילה: צריך לזהות כל אות ולומר את שמה בסדר הנכון.
לימוד האלפבית הוא יותר מדקלום של רצף מוכר. צריך לחבר כל צורה כתובה לשמה ולהבין מדוע השם אינו בהכרח הצליל ששומעים במילה. המדריך מסביר את ההבדלים בנקודות שבהן הם מופיעים, מציג טבלת עזר מלאה ומראה איך להשתמש באותיות במשימות יומיומיות.
כמה אותיות יש באנגלית?
באלפבית האנגלי המודרני יש 26 אותיות. הוא מבוסס על הכתב הלטיני ומתחיל ב־A ומסתיים ב־Z. לכל אות יש צורה גדולה וצורה קטנה: A–a, B–b, C–c. אלה שתי צורות של אותה אות, לא אותיות נפרדות, ולכן אין באלפבית 52 אותיות.
אותיות גדולות מופיעות בתחילת משפטים ובשמות, ואילו רוב האותיות בתוך מילים רגילות הן קטנות. בעברית אין הבחנה מקבילה בין אות גדולה לאות קטנה, ולכן כדאי ללמוד את שתי הצורות יחד. זיהוי של R גדולה בכותרת אינו מבטיח שתזהו מיד גם r קטנה בגופן אחר.
בניגוד לעברית, אנגלית נכתבת ונקראת משמאל לימין. סדר האלפבית חשוב במילונים, במפתחות וברשימות המסודרות לפי אותיות, אבל אינו מלמד איך להגות מילה. מטרה שימושית היא להכיר גם את הרצף וגם את האותיות הבודדות, כך שתוכלו לזהות אות בלי להתחיל בכל פעם מחדש ב־A.
אות, שם האות וצליל אינם אותו דבר
אות היא סימן כתוב. שם האות הוא מה שאומרים כשמציינים אותה בפני עצמה. צליל דיבור הוא צליל ששומעים ומפיקים בזמן הדיבור. ההפרדה בין שלושת המושגים מונעת טעות נפוצה אצל מתחילים: ניסיון לקרוא מילה על ידי חיבור שמות האותיות שלה.
לדוגמה, שמה של האות B הוא /biː/. אבל בתחילת המילה book (ספר) היא מייצגת את הצליל /b/, ולא את ההברה השלמה /biː/. האות A נקראת /eɪ/, אך במילה cat (חתול) היא מייצגת /æ/. איות של C–A–T מסביר איך לכתוב את המילה; אמירת /kæt/ מדגימה איך הוגים אותה.
הקשר בין כתב לדיבור אינו תמיד אות אחת מול צליל אחד. במילה ship (אונייה), שתי האותיות sh יחד מייצגות /ʃ/. במילה name (שם), ל־e שבסוף אין צליל משלה. אלה דפוסי קריאה ואיות שלומדים בהדרגה. אין צורך לשלוט בכולם לפני שלומדים את האלפבית, אבל לא כדאי לצפות ששמות האותיות יסבירו את ההגייה של כל מילה.
קראו גם: כללי קריאה באנגלית למתחילים: צלילים ודוגמאות
האלפבית המלא עם הגייה
העמודה האמצעית בטבלה מציגה את שם כל אות בתעתיק פונטי. היא אינה מונה את כל הצלילים שהאות יכולה לייצג במילים. מילת הדוגמה עוזרת לזהות את האות בשימוש; היא אינה אומרת שהאות נהגית במילה הזאת כמו שמה.
הטבלה משתמשת בהגייה בריטית מקובלת במילונים ומציגה גם חלופות אמריקאיות נפוצות עבור O, R ו־Z. ההגייה בפועל משתנה בין מבטאים, ולכן אלה צורות שימושיות ללמידה, לא רשימה של כל האפשרויות.
| אות | שם האות בתעתיק IPA | מילת דוגמה |
|---|---|---|
| A a | /eɪ/ | apple — תפוח |
| B b | /biː/ | book — ספר |
| C c | /siː/ | cat — חתול |
| D d | /diː/ | dog — כלב |
| E e | /iː/ | egg — ביצה |
| F f | /ef/ | fish — דג |
| G g | /dʒiː/ | green — ירוק |
| H h | /eɪtʃ/ | house — בית |
| I i | /aɪ/ | island — אי |
| J j | /dʒeɪ/ | juice — מיץ |
| K k | /keɪ/ | key — מפתח |
| L l | /el/ | lamp — מנורה |
| M m | /em/ | milk — חלב |
| N n | /en/ | name — שם |
| O o | בריטית /əʊ/; אמריקאית /oʊ/ | orange — תפוז |
| P p | /piː/ | pen — עט |
| Q q | /kjuː/ | question — שאלה |
| R r | בריטית /ɑː/; אמריקאית /ɑːr/ | red — אדום |
| S s | /es/ | sun — שמש |
| T t | /tiː/ | time — זמן |
| U u | /juː/ | umbrella — מטרייה |
| V v | /viː/ | visit — לבקר |
| W w | /ˈdʌb.əl.juː/ | water — מים |
| X x | /eks/ | X-ray — צילום רנטגן |
| Y y | /waɪ/ | yes — כן |
| Z z | בריטית /zed/; אמריקאית /ziː/ | zoo — גן חיות |
השתמשו בטבלה בשני הכיוונים. הסתכלו על אות ואמרו את שמה; אחר כך שמעו שם של אות בהקלטה וזהו את האות הכתובה. המשימות בודקות היבטים שונים של אותה מיומנות. טבלה כתובה אינה יכולה להציג כל פרט בהגייה, ולכן השוו את מה שאתם אומרים להקלטות אמינות, למשל ההקלטות הבריטיות והאמריקאיות ב־מילון קיימברידג׳.
איך מבינים את סימני ההגייה?
תעתיק פונטי מתעד הגייה ולא איות רגיל. הסימנים שבין הלוכסנים, למשל /biː/, מראים איך אומרים את שם האות. אין צורך לשנן את כל האלפבית הפונטי הבין־לאומי, המכונה IPA, לפני שמשתמשים בטבלה. התחילו בכמה סימנים שחוזרים בשמות האותיות וחברו אותם להקלטות.
הסימן /iː/ מופיע בשמות של B, C, D ושל אותיות נוספות. הסימן ː מציין אורך בשיטת התעתיק הזאת. ב־/eɪ/ התנועה משתנה בתוך הברה אחת; אין אלה שתי הברות שמבטאים בנפרד. הסימן ˈ לפני ההברה הראשונה בשמה של W מציין את ההטעמה הראשית.
כתיבת קירוב של ההגייה באותיות עבריות יכולה לעזור בהתחלה, אבל אינה תעתיק פונטי מדויק. לא כל הצלילים באנגלית קיימים בעברית, והרגלי קריאה מוכרים עלולים למשוך אתכם להגייה אחרת. השתמשו בתזכורת כזאת לצד הקלטה, לא במקומה. זכרו גם שלסימני IPA יש ערכים משלהם: האות I נקראת /aɪ/, ואילו הסימן הפונטי /i/ מייצג צליל של תנועה ולא את שם האות.
אותיות תנועה והתפקיד של Y
חמש האותיות שמקובל לסווג כאותיות תנועה הן A, E, I, O, U. 21 האותיות האחרות מסווגות בדרך כלל כאותיות עיצור, אבל החלוקה הזאת אינה תיאור מלא של תפקיד האותיות במילים. בפרט, Y יכולה לייצג גם עיצור וגם תנועה.
בתחילת yes (כן), האות y מייצגת את העיצור /j/. במילה my (שלי) היא מייצגת את התנועה /aɪ/, ובסוף happy (שמח) היא מייצגת תנועה שמילוני לומדים מתעתקים בדרך כלל כ־/i/. שם האות עצמה נשאר /waɪ/. תפקידה משתנה לפי המילה, לא משום שנוספה אות חדשה לאלפבית.
המונחים תנועות ועיצורים מתארים גם סוגים של צלילי דיבור. תנועות מופקות בדרך כלל בלי ההיצרות שמאפיינת עיצורים; בעיצורים מצרים או עוצרים את זרימת האוויר בנקודה כלשהי במערכת הדיבור. באנגלית תשמעו יותר צלילי תנועה ממספר אותיות התנועה. בשלב הזה העיקר הוא להבין שספירת אותיות וספירת צלילים הן שתי משימות שונות.
האם האלפבית הבריטי והאמריקאי שונים?
לא. בשניהם משתמשים באותן 26 אותיות ובאותו סדר. הבדל בשם האות אינו משנה את האלפבית או את האיות של מילה שמכתיבים. הדוגמה היומיומית הברורה ביותר היא Z: באנגלית בריטית מקובל לומר zed /zed/, ובאנגלית אמריקאית אומרים zee /ziː/. שני השמות מציינים את אותה אות אחרונה. תוכלו להשוות הקלטות ב־ערך Z במילון קיימברידג׳.
הטבלה מציגה גם הבדלים ב־O וב־R. בזמן שלומדים לומר את השמות כדאי להיצמד למודל הגייה אחד, ובמקביל להכיר בהאזנה גם גרסאות נפוצות אחרות. ייתכן שתשמעו גם גרסאות אזוריות, ובהן haitch עבור H; בטבלה מופיעה הצורה הנלמדת בהרחבה aitch /eɪtʃ/. גרסה לא מוכרת היא סיבה לבדוק מה נאמר, לא להניח שהדובר ציין אות אחרת.
אילו אותיות קל לבלבל?
שמות מסוימים נבדלים בצליל אחד בלבד. למשל, ב־B /biː/ וב־P /piː/ התנועה זהה, ולכן תחילת השם היא שמבדילה ביניהם. זוגות אחרים מתחילים באותו צליל אך נבדלים בתנועה: G /dʒiː/ ו־J /dʒeɪ/. תרגלו זוג שקשה לכם יחד, ואז שלבו אותו בין אותיות אחרות, כדי לזהות את מה שאתם שומעים ולא לנחש מראש את התשובה הבאה.
שימו לב במיוחד לשמות E /iː/ ו־I /aɪ/, בעיקר אם אתם מכירים שפה נוספת שמשתמשת באותיות לטיניות. צורה כתובה מוכרת עשויה להיקרא אחרת באנגלית. גם V /viː/ ו־W /ˈdʌb.əl.juː/ הן אותיות נפרדות עם שמות שונים מאוד; W נקראת double-u.
בלבול חזותי הוא עניין נפרד. בתחילה ייתכן שיהיה קשה להבחין בין האותיות הקטנות b ו־d, או בין p ו־q. בגופנים מסוימים גם I גדולה, l קטנה והספרה 1 נראות דומות. השוו אותן בדפוס ברור ותרגלו כתיבה של כל אחת בנפרד. אם סימן בקוד אינו ברור, שאלו אם זו אות גדולה, אות קטנה או ספרה.
מתי משתמשים באות גדולה?
שימוש באותיות גדולות הוא חלק מכללי הכתיבה, לא שינוי בהגייה. השמות של A ושל a זהים, אבל בחירת הצורה יכולה להיות חשובה בכתב. התחילו משפט באות גדולה, והשתמשו באות גדולה בתחילת שמות של אנשים, מדינות, שפות, ימי השבוע וחודשים.
כינוי הגוף I נכתב תמיד באות גדולה באנגלית תקנית, גם באמצע משפט. במשפט I study English on Monday. (״אני לומד אנגלית ביום שני״) יש שלוש סיבות נפרדות לאותיות הגדולות: I הוא כינוי הגוף, English הוא שם שפה, ו־Monday הוא שם יום. בעברית אין אותיות גדולות וקטנות, ולכן את ההבחנות האלה צריך ללמוד כחלק מכללי הכתיבה באנגלית.
שמות עצם רגילים אינם מקבלים אות גדולה רק משום שהם מציינים דבר חשוב. במשפט I have a book. (״יש לי ספר״), המילה book נשארת באות קטנה. למדו קודם את הכללים היומיומיים; שימושים מיוחדים באותיות גדולות בכותרות, בסמלים מסחריים ובקיצורים מסוימים אפשר ללמוד כשנתקלים בהם.
קראו גם: דקדוק אנגלי למתחילים: כללי יסוד ודוגמאות
איך מאייתים שם וכתובת בקול?
לאיית בקול פירושו לומר את שמות האותיות בנפרד ולפי הסדר. זה שונה מלחזור על המילה השלמה בקול חזק יותר או לאט יותר. אם מישהו שואל Could you spell that, please? (״תוכלו לאיית את זה, בבקשה?״), הוא מבקש להבהיר את הצורה הכתובה. אפשר לענות בשמות האותיות, עם הפסקה קצרה ביניהן.
את השם Lisa מאייתים L–I–S–A: /el/ – /aɪ/ – /es/ – /eɪ/. כך מבהירים למאזין אילו אותיות לכתוב, ולא איך להגות את השם. אם אות לא נקלטה, אפשר לשאול Could you repeat that letter? (״תוכלו לחזור על האות הזאת?״). המאזין יכול להקריא בחזרה את הרצף כדי לוודא שהוא נכון.
בכתובות דוא״ל חשובים גם הסימנים. את @ קוראים at, ואת הנקודה בכתובת קוראים dot. אלה אינן אותיות נוספות באלפבית. אם מופיע בכתובת מקף או קו תחתון, צריך לציין גם אותו במפורש. תרגלו איות של כתובת בדויה במקום לחשוף מידע אישי בתרגול פומבי. לתרגול האזנה מודרך, המועצה הבריטית מציעה פעילות על איות שמות.
איך לומדים להשתמש באלפבית?
התחילו בקבוצה קטנה של אותיות שתוכלו לתרגל היטב. הביטו בצורה הגדולה ובצורה הקטנה של כל אות, הקשיבו לשמה ואמרו אותו בעצמכם. אחר כך הסתירו את עמודת ההגייה ונסו לומר את השם. אם אינכם זוכרים, בדקו ונסו שוב בהמשך. המטרה היא ליצור קשר בין הצורה לשם, לא רק לקרוא שוב ושוב את התעתיק.
כשהקבוצה נעשית מוכרת, שנו את הסדר. שיר האלפבית או רצף משונן יכולים לעזור לזכור מה בא אחר כך, אבל שמות וכתובות אמיתיים אינם מופיעים בסדר האלפבית. בקשו ממישהו להכתיב כמה אותיות, או השתמשו בהקלטה עם הפסקות, כתבו את מה ששמעתם והשוו לתשובה. שימו לב לזוג המסוים שגרם לטעות במקום להתחיל בכל פעם את כל האלפבית מחדש.
בהמשך השתמשו במילים קצרות ובשמות לשתי פעילויות נפרדות. תחילה אמרו את המילה השלמה אחרי הקלטה, ואז אייתו אותה בשמות האותיות. ההפרדה בין המשימות מקלה להבין את הקשר בין הגייה לאיות. אפשר להוסיף כמה מילים חדשות במקביל להמשך תרגול האלפבית; אין צורך לדחות את כל לימוד אוצר המילים עד שכל אות תהיה קלה לחלוטין.
חזרו לאותיות הקשות במפגשי למידה מאוחרים יותר. בדקו אם אתם מזהים אותן בסדר מעורב, מתאימים בין אות גדולה לקטנה, כותבים אותיות ששמעתם ומאייתים שם מוכר בלי להסתכל בטבלה. אין צורך לבצע את כל אלה במהירות. תקשורת ברורה ומדויקת חשובה יותר מדקלום מהיר של האלפבית.
קראו גם: הגייה והבנת הנשמע: שמע, תעתיק פונטי ותרגול של חמש דקות
בדקו את ההבנה
המשימות הקצרות האלה בודקות את ההבחנות שהוסברו למעלה. נסו לענות לפני פתיחת ההסברים. אם טעיתם, חזרו לסעיף המתאים ובדקו אם הקושי היה בצורת האות, בשם שלה או בצליל בתוך מילה.
- כמה אותיות יש באלפבית האנגלי המודרני? האם סופרים בנפרד את הצורות הגדולות והקטנות?
- איזו אות נקראת /aɪ/: E או I?
- מה ההבדל בין השמות של G ושל J?
- אייתו בקול את pen בשמות האותיות. האם זה זהה להגיית המילה השלמה?
- מדוע במילה ship יש ארבע אותיות אבל שלושה צלילים בהגייה הרגילה?
- האם y מייצגת תנועה או עיצור במילים yes ו־my?
- תקנו את השימוש באותיות גדולות: i study english on monday.
תשובות והסברים
- יש 26 אותיות. אותיות גדולות וקטנות הן צורות של אותן אותיות, ולכן אינן נספרות בנפרד.
- I נקראת /aɪ/, ו־E נקראת /iː/. סימנים דומים במערכות כתב שונות אינם בהכרח נושאים את אותו שם.
- G נקראת /dʒiː/, ו־J נקראת /dʒeɪ/. הן מתחילות באותו צליל, אבל התנועות שונות.
- P–E–N: /piː/ – /iː/ – /en/. המילה השלמה נהגית /pen/. אמירת שמות האותיות מספקת את האיות, לא את הגיית המילה השלמה.
- sh מייצג צליל אחד, /ʃ/. שני הצלילים האחרים הם /ɪ/ ו־/p/.
- ב־yes היא מייצגת את העיצור /j/, וב־my את התנועה /aɪ/. בשני המקרים שם האות הוא /waɪ/.
- I study English on Monday. (״אני לומד אנגלית ביום שני״). כינוי הגוף, שם השפה ושם היום מתחילים באות גדולה.
מה לומדים אחרי האלפבית?
כשאתם מזהים את האותיות ויודעים לומר את שמותיהן, עברו לדפוסי קריאה נפוצים, לאוצר מילים שימושי ולמשפטים קצרים. למדו מה משמעות המילה, הקשיבו לה בשלמותה ושימו לב לקשר בין האיות לבין מה שאתם שומעים. האלפבית עוזר לתאר את הצורה הכתובה, ואילו תרגול הקריאה מלמד איך האותיות פועלות יחד.
אפשר להשתמש ב־תרגילי אוצר המילים של LuvStudy כדי לחבר מילים באנגלית למשמעות שלהן, להאזין להקלטות ולתרגל איות בפעילויות הלמידה. אלה תרגילי אוצר מילים, לא קורס אלפבית נפרד ולא הערכה אוטומטית של ההגייה שלכם בקול. שמרו את טבלת האלפבית כעזר וחזרו אליה בכל פעם שצריך לבדוק שם של אות.
