כללי קריאה באנגלית למתחילים: צלילים ודוגמאות

הכרת האלפבית האנגלי אינה מלמדת אתכם אוטומטית איך לקרוא מילה באנגלית. אפשר לדעת את השם של כל אות ב־name (שם), ועדיין לא להבין מדוע ה־e שבסוף אינה נהגית. אפשר ללמוד את food (אוכל), ואז לגלות שב־good (טוב) יש תנועה אחרת למרות אותו כתיב oo. לקשיים האלה יש הסברים, אבל לא כל מילה פועלת לפי כלל פשוט אחד.

ללמוד לקרוא מילים באנגלית פירושו לזהות קשרים חוזרים בין אותיות לצלילים, לשים לב למקרים שבהם הקשרים משתנים ולדעת איך לבדוק את ההשערה הראשונה שלכם. המטרה אינה לשנן טבלה עצומה לפני שפותחים ספר. המטרה היא לבנות אוסף של דפוסים שימושיים ולקשר אותם למילים שאת ההגייה שלהן אתם באמת מכירים.

המדריך מסביר את הדפוסים העיקריים למתחילים: תנועות, e שותקת בסוף מילה, צירופי אותיות נפוצים, אותיות שותקות, הטעמת מילים וסיומות דקדוקיות. הדוגמאות מופיעות לצד ההסברים שלהן. המיקוד הוא בקריאה מדויקת בקול של מילים כתובות; הבנת טקסט דורשת גם אוצר מילים ודקדוק.

קראו צלילים, לא שמות של אותיות

שמות האותיות שימושיים כשמאייתים בקול שם או כתובת. קריאת מילה היא משימה אחרת. השם של M הוא /em/, אבל בתחילת map /mæp/ (מפה) היא מייצגת /m/. חיבור שמות האותיות M–A–P מאיית את המילה, במקום להגות אותה.

אותיות כתובות פועלות גם בקבוצות. ב־shop /ʃɒp/ (חנות), הצירוף sh מייצג צליל אחד. לעומת זאת, x ב־box /bɒks/ (קופסה) מייצגת את הרצף /k/ + /s/. לכן ספירת האותיות אינה אומרת כמה צלילים צריך להגות.

כשניגשים למילה חדשה, חפשו קבוצות מוכרות לפני שקוראים אות אחר אות. זיהוי של sh, של ee או של סיומת נפוצה מצמצם את מספר ההחלטות שצריך לקבל בנפרד. זו אסטרטגיה להתחלה, לא רשות להתעלם משאר המילה: גם מיקום הצירוף והאותיות שסביבו יכולים להיות חשובים.

קראו גם: האלפבית האנגלי: 26 אותיות, הגייה ודוגמאות

היעזרו בתעתיק פונטי

תעתיק פונטי מייצג הגייה, לא כתיב רגיל. כאן משתמשים באלפבית הפונטי הבינלאומי, IPA. סימנים בין לוכסנים, כמו /mæt/, מציינים צלילים. התעתיק יכול להראות צליל שאינו ברור מהאותיות, אות שאינה נהגית או את מקום ההטעמה. למדו כמה סימנים בכל פעם וקשרו אותם להקלטות, במקום להתייחס אליהם כאל עוד אלפבית שצריך לשנן בלי לשמוע אותו.

במדריך הזה, ː מציין תנועה ארוכה בשיטת התעתיק שנבחרה, ו־ˈ מופיע לפני ההברה הנושאת את ההטעמה הראשית. רצף כמו /aɪ/ הוא דיפתונג: מעבר בין איכויות של תנועה בתוך הברה אחת, ולא שתי הברות הנאמרות בנפרד. הסימנים /ʃ/ ו־/tʃ/ מייצגים את הצלילים שבתחילת ship (ספינה) ו־chip (חתיכת צ׳יפס).

רוב הדוגמאות מבוססות על מודל בריטי נפוץ במילונים ללומדים. חלופות אמריקאיות מסומנות כשיש בכך צורך. אף אחד מהמודלים אינו מתאר את כל הדוברים בבריטניה או בארצות הברית. להסבר על הסימנים, פנו למדריך האלפבית הפונטי של אוקספורד; לדוגמאות מוקלטות, היעזרו במילון ללומדים. כתיבת הגייה מקורבת באותיות עבריות יכולה לשמש תזכורת זמנית, אבל אינה מייצגת במדויק את כל צלילי האנגלית.

הברות פתוחות וסגורות

הברה היא יחידת הגייה הבנויה סביב צליל מרכזי, בדרך כלל תנועה. אל תספרו הברות לפי מספר אותיות התנועה. ב־Book (ספר) יש שתי אותיות תנועה אבל הברה אחת, וגם ב־make (לעשות, להכין) יש הברה אחת למרות ה־e הכתובה בסוף.

בחומרי קריאה למתחילים מתארים לעיתים קרובות דפוס כתיב של הברה סגורה כאות תנועה שאחריה עיצור אחד או יותר הסוגרים את ההברה, כמו ב־cat (חתול) או ב־hand (יד). בדרך כלל מופיעה בו תנועה קצרה. דפוס של הברה פתוחה מסתיים באות תנועה, כמו ב־me (אותי, לי) או ב־go (ללכת); התנועה נשמעת לעיתים קרובות כמו שם האות. אלה שמות שימושיים להוראת דפוסי כתיב, לא שיטה חסינה מטעויות לחלוקה ולהגייה של כל מילה ארוכה.

במילים כמו make ו־time (זמן) עדיף להתייחס כאן לדפוס נפרד: אות תנועה, עיצור ו־e שותקת. האות השותקת אינה יוצרת הברה שנייה בדיבור. קורסים שונים מארגנים את דפוסי ההברות בדרכים שונות, ולכן טבלה של ארבעה או שישה סוגים היא מסגרת להוראה, לא הבטחה שכל המילים באנגלית מתאימות לה ללא יוצאים מן הכלל.

תנועות קצרות: למדו את הצליל

נקודת התחלה מועילה היא מילה קצרה שבה תנועה נמצאת בין עיצורים. דפוסים נפוצים כוללים את a ב־cat /kæt/ (חתול), את e ב־bed /bed/ (מיטה), את i ב־sit /sɪt/ (לשבת), את o בהגייה הבריטית של hot /hɒt/ (חם), ואת u ב־cup /kʌp/ (ספל). למדו כל דפוס דרך מילה וההקלטה שלה.

המונח תנועה קצרה אינו אומר שאפשר ליצור את הצליל הנכון פשוט על ידי קיצור תנועה אחרת. ב־ship /ʃɪp/ (ספינה) וב־sheep /ʃiːp/ (כבשה), התנועות שונות גם באיכות הצליל וגם במשך הטיפוסי שלהן. למיקום הלשון ולצורת הפה יש חשיבות. הקשיבו להבדל וחקו אותו; הארכת צליל החיריק המוכר מעברית אינה מבטיחה שתיווצר ההבחנה האנגלית.

יש הבדלים גם בדפוסי הכתיב הבסיסיים האלה. במבטא המשמש כאן כבסיס, התנועה ב־Put /pʊt/ (לשים) שונה מזו שב־cut /kʌt/ (לחתוך). בהגייה אמריקאית של hot נפוצה התנועה /ɑː/, במקום /ɒ/ שבמילונים בריטיים. הבדלים כאלה אינם הופכים את הדפוסים לחסרי תועלת: הם מראים מדוע דפוס צריך להציע הגייה לבדיקה, ולא לגבור על הקלטה אמינה.

האות השותקת בסוף המילה

במילים קצרות רבות, e שותקת בסוף מלווה בשינוי בתנועה הקודמת. השוו בין hat (כובע) לבין hate (לשנוא): ה־e הכתובה אינה מוסיפה הברה בדיבור, אבל התנועה משתנה מ־/æ/ ל־/eɪ/. לפעמים מתארים זאת בהוראה כאילו אות התנועה אומרת את שמה.

השם תנועה ארוכה בדפוס ההוראה הזה אינו נוגע רק לאורך: /eɪ/ ו־/aɪ/ הם דיפתונגים, ו־/juː/ כולל גם עיצור לפני התנועה. התייחסו לטבלה כאל דפוס כתיב. תרגול בנושא מופיע בפעילות של המועצה הבריטית על צלילים וכתיב.

הדפוס אינו חל על כל המילים. Have /hæv/ (להחזיק, להיות בעלים של), give /ɡɪv/ (לתת) ו־love /lʌv/ (אהבה, לאהוב) מסתיימות ב־e שותקת, אבל אינן פועלות לפי שינוי התנועה שבטבלה. למדו יוצאים מן הכלל נפוצים כמילים שלמות, במקום לנסות לכפות את הכלל על מילה מוכרת.

צירופי תנועות: בדקו את המילה

שתי אותיות תנועה יכולות לייצג תנועה אחת או דיפתונג. זיהוי הצירוף מונע קריאה של כל אות כתובה בנפרד. עם זאת, אין כלל שלפיו הראשונה מבין שתי אותיות תנועה חייבת תמיד להישמע כמו שמה באלפבית. ההגייה קשורה למילה השלמה ולדפוס הכתיב שלה.

השתמשו בטבלה כדי לבנות קבוצות קטנות של מילים בעלות דפוס משותף, לא כדי להניח שלטור שלם יש הגייה אחת. כשאתם לומדים חריגה, רשמו אותה ליד הדפוס המוכר. השוואה בין team לבין bread מבליטה את ההבדל ומסבירה למה כדאי לבדוק מילה חדשה עם ea.

כדאי לשים לב גם לאות y. היא יכולה לייצג עיצור בתחילת yes (כן), את התנועה /aɪ/ ב־my (שלי), או תנועה סופית המתועתקת בדרך כלל /i/ ב־happy (שמח). השם שלה באלפבית אינו אומר איזה תפקיד היא ממלאת במילה מסוימת.

אותיות עיצור שהצליל שלהן משתנה

ההגייה של אותיות עיצור רבות צפויה למדי, אבל לכמה אותיות מוכרות יש יותר מקריאה אחת. C מייצגת בדרך כלל /s/ לפני e, i, y, כמו ב־city (עיר), ו־/k/ במילים כמו cat (חתול). הדפוס שימושי במפגש ראשון עם מילה, אבל צירופים כמו ch זקוקים להסבר משלהם.

G יכולה לייצג /dʒ/ לפני אותן אותיות, כמו ב־giant (ענק). הדפוס הזה פחות עקבי: get (לקבל), give (לתת) ו־girl (ילדה) מתחילות כולן ב־/ɡ/. בדקו את המילה השלמה במקום להניח שאות התנועה הבאה תמיד קובעת את הצליל.

S יכולה לייצג /s/ או /z/, כמו ב־see (לראות) וב־rose (ורד). X יכולה לייצג /ks/ ב־box (קופסה), אבל /ɡz/ ב־exam (מבחן). אלה הבדלים שלומדים כחלק מהגיית המילה, ולא סימן ששכחתם את האלפבית.

צירופי אותיות עיצור

צירוף של אותיות עיצור יכול לייצג צליל אחד או רצף שאינו תואם את שמות האותיות בנפרד. Sh מייצג בדרך כלל /ʃ/, כמו ב־shop (חנות). Ch מייצג לעיתים קרובות /tʃ/, כמו ב־chair (כיסא), אבל השוו ל־school (בית ספר), עם /k/, ול־chef (שף), עם /ʃ/. השתמשו בקריאה הנפוצה כנקודת התחלה ולמדו במפורש את החריגים השכיחים האלה.

Th מייצג בדרך כלל את /θ/, כמו ב־think (לחשוב), או את /ð/, כמו ב־this (זה). בצלילים האלה קצה הלשון נמצא ליד השיניים הקדמיות העליונות או נוגע בהן, והאוויר עובר במרווח צר. הראשון אטום והשני קולי. קוליות פירושה רטט של מיתרי הקול; אפשר להשוות בין השניים תוך נגיעה קלה בגרון. אל תחליפו כל אחד מהם באופן קבוע בצליל עברי מוכר כמו ס, ת או ד. הקשיבו להבחנה האנגלית עצמה ותרגלו אותה.

Ph מייצג לעיתים קרובות /f/, כמו ב־phone (טלפון). ב־sing /sɪŋ/ (לשיר), הצירוף ng מייצג צליל אפי אחד המופק בחלק האחורי של הפה; אחריו אין /ɡ/ נפרד. לעומת זאת, ב־finger (אצבע), ההגייה כוללת /ŋɡ/. לכן הכתיב ng אינו מתאים תמיד לאותו רצף צלילים בדיוק.

Ck מייצג בדרך כלל /k/ אחד, כמו ב־back (גב, בחזרה), ואילו qu מייצג בדרך כלל /kw/, כמו ב־quick (מהיר). אל תוסיפו אוטומטית תנועה בין עיצורים סמוכים. במילה כמו stop (לעצור), הצלילים הראשונים /s/ ו־/t/ נאמרים יחד בלי הברה נוספת.

אותיות שנכתבות אך אינן נהגות

אות שותקת נשארת חלק מכתיב המילה, אבל אין לה צליל נפרד בהגייה הרגילה שלה. הדבר עשוי להפתיע אם אתם מצפים שכל אות כתובה תישמע. גם בעברית אין תמיד התאמה של אחד לאחד בין אות לצליל, אך את הדפוסים באנגלית צריך ללמוד בנפרד. הגיית כל אות שרואים אינה בהכרח מדויקת יותר; היא עלולה להפוך מילה אנגלית מוכרת לרצף צלילים לא מוכר.

דפוסים שימושיים כוללים k שותקת בתחילת know (לדעת) ו־knee (ברך), w שותקת בתחילת write (לכתוב) ו־wrong (שגוי), ו־b שותקת בסוף lamb (טלה) ו־climb (לטפס). המילה hour (שעה) מתחילה בתנועה משום שה־h שלה שותקת. סמנו את החלק השותק כשאתם רושמים מילה כזאת בפעם הראשונה.

לצירופים אחרים יש כמה הגיות אפשריות. Gh אינו נהגה ב־night (לילה), מייצג /f/ ב־laugh (לצחוק), ומייצג /ɡ/ ב־ghost (רוח רפאים). למדו את המילים האלה עם ההקלטות שלהן, במקום להתייחס לכל gh כאל צירוף שותק. באתר המועצה הבריטית יש הסבר נוסף על דפוסים נפוצים של אותיות שותקות.

תנועות והבדלים בין מבטאים

כאשר אחרי אות תנועה נכתבת r, דפוסי התנועות הפשוטים שלעיל לא תמיד מאפשרים לחזות את ההגייה. השוו את הצורות הבריטיות המשמשות כאן כבסיס: cat /kæt/ (חתול) ו־car /kɑː/ (מכונית). כדאי להכיר צירופים כמו ar, or, er, ir ו־ur, אבל עדיין צריך לקשר כל אחד מהם למילים אמיתיות ולהטעמה.

במודל הבריטי הזה, or בהברה מוטעמת מייצג לעיתים קרובות /ɔː/, כמו ב־born /bɔːn/ (נולד). הצירופים er, ir, ur בהברות מוטעמות חולקים לעיתים קרובות את הצליל /ɜː/, כמו ב־term /tɜːm/ (מונח), ב־bird /bɜːd/ (ציפור) וב־turn /tɜːn/ (להסתובב). התנאי הנוגע להטעמה חשוב: בסוף הלא מוטעם של teacher (מורה) מופיעה במקום זאת תנועה חלשה. הדוגמאות יוצרות קבוצות שימושיות, בלי לבטל את החריגים ואת הבדלי המבטא שתפגשו בהמשך.

במודל בריטי לא רוטי נפוץ במילונים, r כתובה אינה נהגית לפני עיצור או הפסקה בדיבור. במודל אמריקאי רוטי נפוץ היא כן נהגית במקומות האלה. לכן מילון עשוי להציג את car בהגייה הבריטית /kɑː/ ובאמריקאית /kɑːr/. בדיבור רציף, דובר בריטי המשתמש במודל הראשון עשוי להגות /r/ מקשרת לפני תנועה שבאה אחריה, כמו ב־car engine (מנוע של מכונית).

לא כל המבטאים הבריטיים משמיטים את ה־r הזאת, ולא כל המבטאים האמריקאיים פועלים לפי אותו דפוס. מתחילים אינם צריכים לשלוט בכל הבדל אזורי. השתמשו במודל הגייה ברור לתרגול שלכם, ובמקביל זכרו שגם הקלטה שונה במילון יכולה להיות נכונה.

הטעמת מילים ותנועות חלשות

במילה בת כמה הברות, אחת מהן נושאת בדרך כלל את ההטעמה הראשית. היא בולטת יותר מהאחרות בזכות שילוב של גובה הצליל, משך ועוצמה. ההטעמה באנגלית אינה קבועה בהברה הראשונה או האחרונה של כל מילה, ולכן הכתיב לבדו לא תמיד מראה היכן להדגיש. אל תעבירו אוטומטית לאנגלית את דפוסי ההטעמה שאתם מכירים מעברית. סימן ההטעמה במילון הוא חלק מהמידע שצריך ללמוד.

ב־about /əˈbaʊt/ (על, בערך), ההטעמה הראשית נמצאת בהברה השנייה. התנועה הראשונה היא /ə/, המכונה שווא: תנועה חלשה הנפוצה בהברות לא מוטעמות. היא אינה נשמעת כמו שם האות A באנגלית. אותיות תנועה שונות יכולות לייצג שווא, ולכן קריאת כל אות תנועה בצליל המוכר ביותר שלה עלולה ליצור הגייה לא טבעית. השם אינו אומר שיש להגות אותה כמו סימן השווא בעברית; הקשיבו לצליל האנגלי בתוך המילה.

לא כל תנועה לא מוטעמת הופכת לשווא. ב־happy, התנועה האחרונה והלא מוטעמת מתועתקת בדרך כלל /i/. קראו את התעתיק המלא והקשיבו למילה השלמה, במקום להחליף את כל ההברות החלשות באותו צליל. כשאתם רושמים מילה חדשה, ציינו את ההטעמה לצד המשמעות.

כשהמילים מתארכות, חלקו אותן לקטעי הגייה שקל לתרגל, בלי להדגיש כל קטע באותה מידה. תרגלו את הקטעים לפי הצורך, ואז חברו שוב את המילה עם ההטעמה הרגילה שלה. מטרת החלוקה היא לעזור לומר את המילה בשלמותה, לא לגרום לדיבור להישמע כמו רצף של חלקים מנותקים.

הגיית סיומות הרבים והפועל

לסיומת הרבים הסדירה ולסיומת הפועל בגוף שלישי יחיד יש שלוש הגיות נפוצות. הבחירה תלויה בצליל האחרון של מילת הבסיס, לא רק באות האחרונה הכתובה. אותו עיקרון מסביר מדוע cats (חתולים), dogs (כלבים) ו־buses (אוטובוסים) אינן מסתיימות באותו רצף צלילים.

אחרי הצלילים האטומים /p, t, k, f, θ/, הסיומת היא /s/: cats /kæts/. אחרי תנועות ועיצורים קוליים שאינם בקבוצה הבאה, היא /z/: dogs /dɒɡz/, plays /pleɪz/ (משחק). אחרי /s, z, ʃ, ʒ, tʃ, dʒ/, הסיומת מוסיפה הברה, המתועתקת בדרך כלל /ɪz/: buses /ˈbʌsɪz/.

התחילו בהאזנה להבדלים האלה, במקום לשנן את הסימנים בלי צליל. אל תוסיפו תנועה לכל צורת רבים: ב־cats יש הברה אחת, לא שתיים. בדקו גם אם הבסיס עצמו משתנה, כמו ב־leaf–leaves (עלה–עלים); יישום כלל הסיומת אינו מחליף את הלימוד של בסיס חריג או משתנה.

סיומת העבר בלי הברה מיותרת

גם לסיומת העבר הסדירה -ed יש שלוש הגיות נפוצות. אחרי /t/ או /d/, היא מוסיפה הברה: wanted /ˈwɒntɪd/ (רצה), needed /ˈniːdɪd/ (היה זקוק). זו הסיומת /ɪd/. הכתיב לבדו אינו המבחן: זהו תחילה את הצליל האחרון של הפועל לפני הוספת הסיומת.

אחרי עיצורים אטומים אחרים, הסיומת היא /t/, כמו ב־worked /wɜːkt/ (עבד) וב־washed /wɒʃt/ (רחץ). אחרי תנועות ועיצורים קוליים אחרים, היא /d/, כמו ב־played /pleɪd/ (שיחק). לצורות האלה לא נוספת הברה נפרדת בסוף. המדריך של המועצה הבריטית לצורות עבר סדירות מציג דוגמאות נוספות לשלוש ההגיות.

ההסבר הזה עוסק בסיומות של פעלים סדירים. לכמה מילים המשמשות כשמות תואר יש הגייה משלהן, כמו a learned professor (פרופסור מלומד), שבה learned נהגית בשתי הברות. מתחילים יכולים ללמוד מקרים כאלה כביטויים שלמים, במקום להחיל את כלל הפועל הסדיר על כל מילה שהכתיב שלה מסתיים ב־ed.

כשההקשר משנה את הקריאה

לפעמים לאותה מילה כתובה יש הגיות שונות בהתאם למשמעות או לשימוש הדקדוקי. הפועל read (לקרוא) הוא דוגמה שכדאי להכיר מוקדם. צורת הבסיס וצורת ההווה בלי סיומת -s נהגות /riːd/, ואילו צורת העבר והצורה השלישית של הפועל, המשמשת בזמני פרפקט ובסביל, נהגות /red/. הכתיב אינו משתנה.

הנה דוגמה: These days, I read every evening. (בימים אלה אני קורא בכל ערב.) המשפט מתאר הרגל בהווה, ולכן read נהגית /riːd/. השוו למשפט הבא: I read it yesterday. (קראתי את זה אתמול.) ההקשר של זמן עבר דורש /red/. דפוס הכתיב ea אינו יכול להכריע לבדו. מילון ללומדים מבחין בין הצורות; ראו את הערך read במילון קיימברידג׳.

לפני שקוראים משפט בקול, עברו עליו כדי להבין את המשמעות. הידיעה מי עושה מה ומתי עוזרת לבחור את הצורה הנכונה, לחלק את המילים לקבוצות הגיוניות ולמקם את ההדגשות. קריאה מדויקת אינה אפוא רק תרגיל בפענוח אותיות: היא מחברת בהדרגה את ההגייה לאוצר המילים ולדקדוק.

קראו גם: הגייה והבנת הנשמע: שמע, תעתיק פונטי ותרגול של חמש דקות

ממילים נפרדות למשפט שלם

במשפט, דוברים בדרך כלל אינם מדגישים כל מילה באותה מידה ואינם עוצרים אחרי כל מילה. מידע חשוב נוטה לבלוט, ואילו מילות תפקוד מוכרות עשויות להיאמר בצורה חלשה יותר. למשל, can לא מוטעמת נהגית לעיתים קרובות בצורה החלשה /kən/, ולא בצורה המלאה /kæn/. אילו מילים בולטות תלוי במסר ובהקשר.

התחילו בהגייה ברורה ומוקפדת, ואז השוו אותה להקלטה מתאימה של צירוף. הקשיבו לקבוצות מילים השייכות יחד ולהפסקות שעוזרות להעביר את המשמעות. סימני הפיסוק נותנים רמזים, אבל דיבור טבעי אינו נוצר מהוספת הפסקה זהה בכל סימן כתוב.

אין צורך לחקות מיד דיבור מהיר מאוד או להשמיט צלילים בכוונה. תחילה שמרו על מילים שאפשר לזהות ועל משמעות ברורה. לאחר מכן תרגלו צירוף קצר כמה פעמים, ועברו מהתמקדות בצלילים בודדים לצורה של הצירוף השלם. הקלטות של מילים והקלטות של משפטים משרתות מטרות קשורות, אך שונות.

מה עושים כשפוגשים מילה לא מוכרת?

התחילו בזיהוי צירופי כתיב וסיומות מוכרים. בדקו אם יש דפוס של e שותקת או צירוף תנועות מוכר, אבל התייחסו לקריאה הראשונה שלכם כהשערה. במילה ארוכה, אל תקבעו בביטחון את ההטעמה רק מפני שהברה אחת נראית מוכרת.

חפשו את המילה השלמה במילון ללומדים. בדקו את המשמעות ואת הצורה הדקדוקית, קראו את התעתיק והאזינו להקלטה המתאימה. השוו בין ההשערה הראשונה לבין מה ששומעים: האם ההפתעה הייתה בתנועה, באות שותקת, בסיומת או בהטעמה? זיהוי המאפיין הזה נותן לכם פרט מסוים לזכור.

לאחר מכן אמרו שוב את המילה בלי ההקלטה, בדקו אותה פעם נוספת והשתמשו בה בצירוף קצר. אם היא חורגת מדפוס מוכר, רשמו אותה לצד דוגמה רגילה של הדפוס. כך אתם מרחיבים את אוצר המילים שאת הגייתן אתם מכירים, ובמקביל לומדים דרכי קריאה כלליות. עמודי ההגייה של קיימברידג׳ מציעים דוגמאות קוליות בריטיות ואמריקאיות.

תרגול קריאה שאינו רק ניחוש

עבדו על הבחנה אחת בכל פעם. מפגש תרגול יכול להתמקד ב־e שותקת בסוף, בשתי הקריאות הנפוצות של oo, או בהבדל בין /ɪ/ לבין /iː/. קראו כמה דוגמאות מוכרות, הקשיבו להן והסבירו מה משתנה. אחר כך נסו משפט קצר הכולל אחת מהמילים, כדי שהדפוס לא יילמד רק כרשימה מבודדת.

בחרו טקסטים קצרים שרוב אוצר המילים שלהם מוכר. אם צריך מילון לכל מילה, קשה לעקוב בו זמנית אחרי המשמעות וההגייה. קראו תחילה כדי להבין, בדקו מילים שאינכם בטוחים בהן, ואז קראו את הקטע בקול. הקלטה של אותו קטע מאפשרת להשוות גם הטעמה וחלוקה ליחידות דיבור, ולא רק צלילים בודדים.

אפשר להשתמש בתרגילי אוצר המילים של LuvStudy כדי לחזור על מילים עם המשמעות, התעתיק וההקלטה שלהן. האזנה תוך הסתכלות בכתיב עוזרת לזהות דפוסים מוכרים במילים אמיתיות. האתר אינו מעריך אוטומטית את הקריאה שלכם בקול, והקלטות של מילים נפרדות אינן תחליף להאזנה למשפטים רציפים.

בדקו את הדפוסים והסבירו את הבחירה

המשימות האלה חוזרות על עקרונות הקריאה שהוסברו לעיל. נסו לזהות את הסיבה לכל תשובה, ולא רק את האפשרות הנכונה. כל התשובות בסימני IPA משתמשות במודל ההגייה שתואר בתחילת המדריך.

1. מה משתנה בין hat /hæt/ לבין hate /heɪt/? האם ה־e שבסוף מוסיפה הברה?
2. האם ב־food וב־good יש אותה תנועה בהגייה המשמשת במדריך?
3. איך קוראים את sh ב־shop: כצליל אחד או כשמות של שתי אותיות?
4. איזו אות כתובה שותקת בתחילת write?
5. איזו הברה מוטעמת ב־about /əˈbaʊt/, ומה קורה לתנועה הראשונה?
6. בחרו את צליל הסיומת הסדירה ב־cats: /s/, /z/ או /ɪz/?
7. האם worked מסתיימת ב־/t/, ב־/d/ או ב־/ɪd/? השוו ל־wanted.
8. בחרו את ההגייה של read במשפט הבא: I read it yesterday. האם ההגייה היא /riːd/ או /red/?

קראו גם: דקדוק אנגלי למתחילים: כללי יסוד ודוגמאות

חברו את כללי הקריאה למילים אמיתיות

אין צורך לחזות בצורה מושלמת את ההגייה של כל מילה לא מוכרת כדי להתחיל לקרוא באנגלית. צריך לזהות דפוסים שימושיים, לשים לב למילים שמתנהגות אחרת ולבדוק אותן במקור אמין. צירופי תנועות, אותיות שותקות, הטעמה וסיומות נותנים מסגרת; הקלטות ומשפטים בעלי משמעות מראים איך המסגרת הזאת פועלת בשפה אמיתית.

חזרו לדפוס הקשה עם כמה דוגמאות חדשות, ואז השתמשו במילים האלה בקטע קצר. עם הזמן תזהו יותר מילים ישירות, וכללי הקריאה יישארו זמינים כדי לעזור במפגש עם המילה הלא מוכרת הבאה.